פסק-דין בתיק ת"א 710476-06

הנתבע נדרש לשלם ארנונה עבור נכס ששימש בעבר לחנות ושהיה בבעלות אביו, שנפטר בשנת 1986. כתב התביעה (המתוקן) מתייחס לחוב ארנונה עבור השנים 2006-2000.

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מטעמים אלו: רישום שהנתבע הוא מחזיק הנכס נעשה שלא כדין; לנתבע לא ניתנה הזדמנות למצות את הליכי ההשגה והערר; חיוב הנתבע בתשלום ארנונה בגין הנכס הוא חיוב רטרואקטיבי שאינו כדין; הנכס נטוש ואינו ראוי לשימוש ועל-כן אין לחייב בארנונה בגינו; חל שיהוי בהגשת התביעה; אפילו תתקבל התביעה במלואה או בחלקה, אין לחייב את הנתבע בתשלומי ריבית והצמדה, אלא בסכום הקרן בלבד.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         רקע דיוני

3.         כתב התביעה בסדר דין מקוצר על סך של 263,870 ש"ח, הוגש ביום 27.12.2006. ביום 19.4.2007 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן, שבה נטען בין השאר, שחלק ניכר מהתביעה התיישן, ושלא ברור מי כל הנתבעים, מאחר ששמו של הנתבע נוסח "נעיף אלשריף ואחרים". בדיון שהתקיים בפני הרשמת ביום 4.6.2007, הגיעו הצדדים להסכמה שלנתבע תינתן רשות להתגונן, שמו של הנתבע יתוקן כך שיימחקו ה"אחרים", והתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן יהווה את כתב ההגנה.

4.         בקדם המשפט מיום 29.10.2007, חזר הנתבע על טענתו שחלק ניכר מהתביעה התיישן, והוסכם שהתביעה תתוקן. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 3.1.2008, ובו הועמד סכום התביעה על סך של 81,884 ש"ח עבור חוב ארנונה לשנים 2006-2000 (יחד עם זאת, התובעת הודיעה שמלוא החוב הוא זה שצוין בתביעה המקורית, עבור השנים 2007-1991). החוב מתייחס לנכס ששטחו 32 מ"ר, שאינו למגורים, ברחוב עקבת א-סראיה 16 בעיר העתיקה בירושלים (מספר 80818-075-000-0160). הנכס היה בבעלות אביו של הנתבע שנפטר שנים קודם לכן. כתב הגנה מתוקן הוגש ביום 12.2.2008.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 27.1.2009 נקבע שהצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית ושמיעת ההוכחות נקבעה ליום 19.5.2009. במועד זה נחקרו על תצהיריהם הגב' שולמית בוטבול, מנהלת מחלקת אכיפה אצל התובעת והנתבע.

5.         בפתח ישיבת ההוכחות הודיע בא-כוחו של הנתבע שביום 17.5.2009 התקבלה החלטה בהשגה שהגיש הנתבע בעניין חיובו בארנונה בגין הנכס. בהתאם להחלטה זו, בוטל החיוב בארנונה המתייחס לתקופה שמיום 1.1.2008 ועד יום 31.12.2009.

באשר לתקופה שקדמה ליום 1.1.2008, נדחתה טענת הנתבע כי הנכס לא היה ראוי לשימוש, וזאת מנימוק שלא הוגשו השגות במועד בעניין תקופה זו. עוד נקבע, כי שטחו של הנכס הוא 32 מ"ר, ולא כנטען על-ידי הנתבע בהשגה (ההחלטה הוגשה וסומנה - נ/1).

6.         בישיבת ההוכחות ביקש בא-כוחו של הנתבע לקבל מהתובעת את תוכנית המדידה שלפיה נקבע שטחו של הנכס. הצדדים הודיעו על הסכמתם להגשתה, אך זאת תוך הודעת התובעת שאין בכך משום הסכמה מצידה לכך שניתן לדון בתביעה הנדונה בנושא שטחו של הנכס, ומבלי שיש בכך הסכמה לארכה להגשת השגה או ערר בעניין זה. כן הוסכם, שאם ירצה הנתבע להגיש ראיות נוספות בעקבות הגשת התוכנית, כי אז יגיש בקשה בעניין, ולאחר מכן יוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב.

ביום 28.5.2009 הגישה התובע את תוכנית המדידה של הנכס הנדון. על-פי ממצאי המדידה שנערכה ביום 3.5.2009, שטח הנכס (נטו) הוא 32 מ"ר. כן צוין שהנכס "נטוש".

ביום 23.8.2009 הגיש הנתבע בקשה להגשת תוכנית מדידה שערך אדריכל מטעמו, ושלפיה שטח הנכס הוא 6.58 מ"ר בלבד. כן התבקש בית המשפט למנות מודד מומחה מטעמו. בהחלטה מיום 10.9.2009 התבקשה התובעת להגיב לבקשה, ותגובתה הוגשה ביום 16.12.2009.

7.         בהחלטה מפורטת ומנומקת שניתנה על-ידי כבוד השופט בן-עטר ז"ל ביום 18.12.2009 נדונה בקשתו המאוחרת של הנתבע להגשת תוכנית המדידה, בעוד שנאמר בהחלטה, שלא הייתה כל מניעה שיבקש זאת קודם לכן. כן נאמר בהחלטה, שלאור הוראת סעיף 3(א) בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן -חוק הערר), ספק רב אם במסגרת התובענה הנדונה, יש מקום לדון בטענות הנתבע בעניין שטח הנכס. לבסוף נקבע, שאם התובעת תודיע שהיא מבקשת שהתוכנית מטעמה תהווה ראייה, כי אז תתקבל גם התוכנית שביקש הנתבע להגיש. אם תודיע שאינה מבקשת זאת, כי אז גם התוכנית שביקש הנתבע להגיש לא תצורף.

ביום 5.1.2010 הודיעה התובעת שהיא מסכימה לכך שתוכנית המדידה שהוגשה מטעמה לא תשמש ראייה בתיק. בעקבות זאת ניתנה ביום 6.1.2010 החלטה נוספת של כבוד השופט בן-עטר ז"ל, שבה נקבע שהתוכנית שהגישה התובעת לא תשמש ראייה, וכך גם נדחתה בקשת הנתבע לצירוף ראייה.

בהחלטה זו גם נקבעו המועדים להגשת סיכומי טענות הצדדים. סיכום טענות התובעת הוגש ביום 10.2.2010 וסיכום טענותיו של הנתבע הוגש ביום 3.5.2010.       

ג.         טענות הנתבע והשאלות הטעונות הכרעה

8.         טענותיו של הנתבע הן כאמור, אלו: במסגרת התובענה בית המשפט מוסמך להידרש לכל טענות הנתבע, ובהן טענתו כי אינו מחזיק בנכס, וכך גם לשאר טענותיו, הגם שלכאורה ניתן היה לבררן בהשגה על החיוב בארנונה, אילו הוגשה; רישום שהנתבע הוא מחזיק הנכס נעשה שלא כדין; לנתבע לא ניתנה הזדמנות למצות את הליכי ההשגה והערר; חיוב הנתבע בתשלום ארנונה בגין הנכס הוא חיוב רטרואקטיבי שאינו כדין; הנכס נטוש ואינו ראוי לשימוש ועל-כן אין לחייב בארנונה בגינו; חל שיהוי בהגשת התביעה; אפילו תתקבל התביעה, במלואה או בחלקה, אין לחייב את הנתבע בתשלומי ריבית והצמדה, אלא בסכום הקרן בלבד.